יום זה בהיסטוריה: 14 באוגוסט

יום זה בהיסטוריה: 14 באוגוסט
יום זה בהיסטוריה: 14 באוגוסט

Sherilyn Boyd | עוֹרֵך | E-mail

Anonim

יום זה בהיסטוריה: 14 באוגוסט 1976

בבוקר אוגוסט, בבלפסט, אירלנד באמצע שנות השבעים, חבר ב- ^ ^ 1. בשם דני לנון היה דוהרת בדרך פינגי צפון נורה למוות על ידי חיילים בריטים לרדוף אחריו במרדף חם. מכוניתו התפתלה לאם צעירה בשם אן מגוויר, שהלכה ברחוב עם ילדיה. בהתנגשות נהרגו שלושה מארבעת ילדיה.
בבוקר אוגוסט, בבלפסט, אירלנד באמצע שנות השבעים, חבר ב- ^ ^ 1. בשם דני לנון היה דוהרת בדרך פינגי צפון נורה למוות על ידי חיילים בריטים לרדוף אחריו במרדף חם. מכוניתו התפתלה לאם צעירה בשם אן מגוויר, שהלכה ברחוב עם ילדיה. בהתנגשות נהרגו שלושה מארבעת ילדיה.

תקריות כגון אלה, המכונה "הצרות" מאז 1960, היו נפוצים באופן טרגי בצפון אירלנד. באופן פשטני, צפון אירלנד הייתה חברה סותרת מאוד בשל נאמנויות מחולקות. מחוז שלטון עצמי של בריטניה, צפון אירלנד נשלט מבחינה כלכלית ופוליטית על ידי הפרוטסטנטים. זה לא הלך טוב עם הקתולים הרפובליקנים, שחשו את הבריטים לא היה העסק להיות בצפון אירלנד מלכתחילה.

אלימות ושפיכות דמים על סולם כלשהו היו כמעט כל יום התרחשויות בצפון אירלנד, אך משום מה, מקרי המוות של ילדי מגיר יצרו תגובת שרשרת של מחאה וסולידריות של שלום בקהילה.

למחרת, 50 נשים משכונות רפובליקניות צעדו לדחוף עגלות תינוק למחות על א '. אלימות. באותו ערב, אחותה של אן מגווייר, מאריאד קוריגאן, עשתה הופעה בטלוויזיה כדי לבקש קץ לשפיכות הדמים חסרת השחר.

כשהתבוננה בתביעת הטלוויזיה הרגשית של מאריאד קוריגאן היתה אישה בשם בטי וויליאמס, שהיתה כה נרגשת ממה שהיא ראתה שהיא החלה לבקש מבית אל דלת לסיים את האלימות הכיתתית בצפון אירלנד. היא צברה 6,000 חתימות מדהימות בתוך ימים ספורים, מה שהוביל להפגנה הראשונה של מה שייקרא "אנשי השלום".

ב- 14 באוגוסט 1976 התאספו 10,000 נשים קתוליות ופרוטסטנטיות וצעדו לאורך רחוב פינאגי בצפון, שם נהרגו ילדי מגווייר, למקום שבו נקברו הילדים בבית הקברות מילטאון. הם נשאו כרזות ועברו בדממה, שבורים רק מזמרה של נזירות בקהל.

בפגישות הראשונות שלהם, שלוש הנשים שיגיעו לראשות תנועת השלום - בטי וויליאמס, מאריאד קוריגאן והעיתונאי צ'יארן מק'קאון, הקימו את מפקדתו בבלפאסט ושחררו הצהרה שאמרה:

יש לנו מסר פשוט לעולם מן התנועה לשלום. אנחנו רוצים לחיות ולאהוב ולבנות חברה צודקת ושלווה. אנו רוצים עבור ילדינו, כפי שאנו רוצים עבור עצמנו, את חיינו בבית, בעבודה, ובמשחק להיות חיי שמחה ושלום. אנו מכירים בכך שבניית חברה כזו דורשת מסירות, עבודה קשה ואומץ. אנו מכירים בכך שישנן בעיות רבות בחברה שלנו שהן מקור לסכסוך ולאלימות. אנו מכירים בכך שכל כדור ירה וכל פצצה מתפוצצת מקשה על העבודה. אנו דוחים את השימוש בפצצה ובכדורים ובכל טכניקות האלימות. אנו מקדישים את עצמנו לעבודה עם שכנינו, קרובים ורחוקים, יום אחר יום, לבנות את החברה השלווה שבה הטרגדיות שהכרנו הן זיכרון רע והתרעה מתמשכת.

במהלך ארבעת החודשים הבאים ארגנו אנשי השלום 26 תהלוכות בצפון אירלנד, באירלנד ובבריטניה, בהן השתתפו גם משתתפים פרוטסטנטים וקתולים. לא כל הרפובליקנים האיריים התלהבו מהאידיאולוגיה של אנשי השלום, כפי שהיא קראה לפירוק ה- IR, אך במהלך השנים חלה ירידה דרסטית באלימות הכיתתית בצפון אירלנד.

על מאמציהם, בטי וויליאמס ומריאד קוריגאן זכו בפרס נובל לשלום בשנת 1977.

אנו מעריצים את בטי וויליאמס ואת מאריאד קוריגאן על התמודדותם ללא חשש עם המשימה המסוכנת שבה הובלת הדרך אל שטח ההפקר, למען השלום והפיוס. זה מעשה זה ועדת נובל נורווגית החליטה לכבד אותם. מה שהם עשו הוא דוגמה לעולם ". - הצגת נאום מאת אגיל ארוביק, סגן יו"ר ועדת פרס נובל לנורבגיה

נושא פופולרי

חָדָשׁ